על רוֹצִים ומְרַצִים – ומי באמת מרוּצִים?

לא פעם נוכל לראות,

שני אנשים שכלפי חוץ,

עושים אותה פעולה,

אך סיבת העשייה והתודעה שלהם

תהיה הפוכה בתכלית.

יש את זה העושה מתוך שרוֹצֶה

ויש העושה מתוך שמרַצֶה.

התפתחות דפוס הריצוי מקורו בצורך לאסוף אהבה,

לחפש קירבה, מהפחד להינטש ולהידחות.

האם המרַצֶה מרוּצֶה?

ומה אנחנו רוֹצִים בכלל?

ואת מי אנחנו מרַצִים?

💫איך נדע לזהות האם אנחנו מרַצִים או רוֹצִים?💫

הרוֹצֶה מרגיש מלא ובעל יכולת לתת

המרַצֶה מרגיש מרוקן ובעל צורך לקבל

הרוֹצֶה רואה את טובת האחר

המרַצֶה רוצה את טובתו הוא

הרוֹצֶה בוחר במעשה

המרַצֶה, המעשה כמו נבחר עבורו

הרוֹצֶה שמח ומתמלא בעשייתו

המרַצֶה נעצב ומתרוקן בעשייתו

הרוֹצֶה מחכה לדבר עצמו שיקרה

המרַצֶה מחכה שהדבר יסתיים

הרוֹצֶה אקטיבי ויוזם

המרַצֶה פסיבי ומגיב לסביבה

הרוֹצֶה נמצא בתודעת נתינה הנובעת מתוכו

המרצֶה נמצא בתודעת השלמת החסר

הרוֹצֶה מביא את עצמו וקשוב לרצונו

המרצֶה קשוב למה האחר רוצה ממנו.