אז כשהעונג וההנאה נגמרים,
הנפש שלנו, שוב מרגישה את הרצון לעונג והנאה,
ומחפשת שוב עוד אפשרויות להנות ולהתענג.
משמע, ישנה חוויה פנימית של מעין מרדף וחיפוש אינסופי אחר מקור העונג, ההנאה והשמחה.
חיפוש אינסופי זה מבורך הוא במהותו …
כיוון שהוא מצביע עבורנו על החסר והצורך שאנחנו חווים, ועל החיפוש אחר מענה שימלא אותנו….
אלא שעלינו להבין כי אותו מילוי,
אין מקורו בתענוגות חומריים החיצוניים לעצמי.
כי אם מקור המילוי הינו בחיבור למהות שלנו ,
לאהבה שאנחנו ובמימוש ההוויה האלוהית שאנחנו.
ההנאה האמיתית והעונג האינסופי יהיו בחוויתנו כאשר נלמד, נשכיל, נבין ונפנים,
כי כל האור, כל הטוב ,כל העונג, כל השמחה, כל ההנאה, כל האושר, קיימים בהיותנו מחוברים ופועלים מתוך תודעת הנשמה שאנחנו.
והנשמה שאנחנו הינה ומהותה אהבה אינסופית , חמלה ונתינה,
וכל שאיפתה אלא להתגשם בעונג של האהבה שאנחנו.
כאשר אנחנו מסופקים בעצמי שלנו, וחיים את החיבור האלוהי בחיינו,
באופן פלאי כמו נעלם הצורך הכמעט בהול בחיפוש אחר עונג והנאה,
שהינם ברי חלוף ושיוצרים חוסר סיפוק תמידי, ותסכול עמוק בתוכנו.
ללמוד לחיות בתודעת נשמה
ולדעת ולהיזכר, שהנאה אמיתית
ועונג אינסופי נמצאים במקום אחר בכלל
ממה שחשבנו. וזה הדבר שהכי כדאי לעשות עבור ההתפתחות
הנשמתית שלנו, ועבור חווית חיים מלאת אהבה.
כאשר אנחנו בידיעה עמוקה, כי כל אשר קורה לנו
עוזר לנו להתקרב עוד ועוד למי שאנחנו באמת.
יישות של אהבה טהורה.
*אין כמובן שום פסול בלהנות גם מדברים ברי חלוף, אך עלינו לשים לב, שהם לא הדברים שימלאו את החסר שאנחנו חווים בתוכנו*
