הקול הפנימי הינו הקול שלכם!
מתוך עצמיותכם אתם, מהותכם, נשמתכם,מקורכם, שורשכם.
וכאשר נשאלת השאלה “מהו הקול הפנימי” כמו שאלתם- מי אני? מי הנני? מה מקורי? מהי מהותי ומה שורשי?
ועל כך ניתן לומר כי לו רק תיגעו ברגשותיכם העמוקים והכנים באשר לכם, באשר לאנוש ולאחר הסובב אתכם, תוכלו לגעת במהותכם ולהבינה.
ולמה הכוונה?
רגשותיכם העמוקים ביותר הינם האינדיקציות לאמת שלכם, ולקול הקורא מתוככם באשר למי שהינכם ולמי שהינכם מתפתחים להיות.
ולמה הדבר דומה? לאדם השומע דבר מה מן החוץ וחושב הוא כי הוא עצמו הדובר אליו, ולוקח את האמירה מן החוץ כאילו הייתה שלו.
כמו חושב הוא –"אם דבר מה נאמר לי כנראה שהינו שלי" ומיד מטמיעו לתוכו.
וכך נאספים קולות רבים בתוכו, שחושב הוא שהם שלו, ומתוך "אסיפת הקולות" מבחוץ, כמו מושתק הקול שבאמת דובר מתוכו הוא- והופך להיות נעלם.
או אז ישנה חוויה של -
מן הצד האחד כביכול הקשבה לקול הפנימי המדריך אותו ומן הצד האחר חווה הוא את עצמו מתוסכל, שאינו מרוצה, שאינו ממומש ושאינו חי את חייו ומימושו הוא.
כמו חווה את עצמו הוא כנעלם, כשם שקולו הפנימי האמיתי נעלם.
ומדוע קורה הדבר?
כיוון שכאשר ילד נולד, הוא עוד הינו תלוי לחלוטין בהוריו, במטפליו ובסובביו הבוגרים.
ואותם אנשים הסובבים אותו אומרים לו הרבה דברים, חושבים הרבה דברים, מתנהגים בכל מיני אופנים -
ומתוך כך לומד הילד ומטמיע ומפנים והופך את קולות החוץ לקולותיו הוא, ומגבשם כאילו נובעים הם מתוך אישיותו - מתוכו.
לעיתים, כאשר בוגר הילד וחש את ניצני קולו הפנימי דוברים, סביבתו מאפשרת לו לבטאם ולפתחם, ומתוך כך יכול הוא לזהות את ההבדל בין קולו הפנימי הקורא מתוכו, לבין קולות אחרים שהטמיע בעבורו.
יכולת הזיהוי מתאפשרת כיוון שמזהה ומפריד הוא בין הקול הנובע מתוכו לבין הקול האחר, וזאת כיוון שלרוב הוא שונה, מרגיש אחרת ולעיתים סותר או לא מדוייק (בהשוואה לקולות שנאמרו קודם, מן החוץ).
ומתוך כך כאשר ישנו הזיהוי, מתחילה ההקשבה, וכשישנם התנאים מתגבשת אישיותו ונפשו מתחזקת ופועלת מתוך הקשבה לקול הפנימי המדריך אותו, ומתוך כך גם מתנהל הוא בהתאם לכך, ומתוך כך חווה צמיחה ומימוש לעבר מי שהינו.
במקרים אחרים כאשר בוגר הילד, אינה מתאפשרת לו יכולת הביטוי של עצמיותו, כיוון שאם משמיע הוא את קולו הייחודי,הוא נתקל בתגובות שאינן מקבלות אותו, את דבריו ותחושותיו.
ומתוך היותו עדיין תלוי, הוא מוותר על ביטוי ההשמעה של בצבוץ קולו הפנימי ומשתיקו!
למען יקבלוהו,יאהבוהו, ולמען ירגיש חלק, שייך ומקובל על מי שהוא תלוי בו.
ומתפתח לו תהליך, בו הקולות שליוו אותו עד כה, נעשים קולו הפנימי שאינו שלו, אך חושב הוא שהם שלו.
ובמקביל ובהמשך חווה הוא תסכול ואי שביעות רצון באשר לחייו.
ואט אט מתוך תחושות תסכול אלו, ילך ויגשש ויחפש מדוע ולמה מרגיש הוא כך, ויבורך הוא אם ישכיל ויבין בעצמו או על ידי עזרה, כי לא הקול שלו הוא המנחה אותו, כי אם קול האחרים שאולי רצו בטובתו, אולי חששו מדעתו ואולי לא הבינו כי זהו קולו.
ומתוך חיפוש זה יוכל אט אט לזהות ולהפריד ולדייק, מה הם הקולות שהנחו אותו עד כה ומהו הקול שלו הרוצה להישמע, יוכל הוא לבחון מהי ההלימה בין הקולות ומהי הצרימה בין הקולות.
ויוכל הוא לבחור להאזין לקולו המנחה אותו מבפנים והינו בהלימה עם עברו, ואם לא – אז בהלימה עם עצמו-עצמיותו.
תהליך זה הוא מבורך לאין שיעור. כמו אדם חש כי חוזר הוא לחיק אימו. חוזר הוא הביתה לעצמו.
ונשאלת השאלה מדוע קשה להקשיב לו וללכת לאורו?
הקושי נובע מתוך הרצון במקום הנכון.
אך אין תמיד את הידיעה מהו המקום הנכון.
ובוחנת הנפש מקומה, תגובתה, תחושתה - עד אשר מוצאת היא את המקום הנכון והמדוייק עבורה, בעבור מימוש המהות - מימוש הנשמה.
האנוש מן הצד האחד הינו ייצור "הישרדותי" הרוצה לחוש בקיום ובחיות, ולעיתים הפרשנות לכך היא "אם אלך עם כולם, אם לא אהיה שונה, אם אהיה חלק, אם אהיה שייך – אהיה שמור, אהוב ומקובל, ומתוך כך חי וקיים"
ומן הצד האחר, הנשמה זועקת את קולה, את מהותה, לייחודיותה, למימוש מהותה, להוויית האהבה.
והאפשרויות של ביטוי זה, ומימוש זה, רבות הן ולכל נשמה מימוש ייחודי לה וקול ייחודי לה הרוצה להתבטא ולהיטיב.
לו רק נבין כי עצם קיום ומימוש מהות הנשמה זו הדרך בה נחוש קיימים, חיים, נוכחים ומלאים, לא נוותר על קולנו הפנימי, קולנו הייחודי, קול הנשמה המבקש להתבטא במלוא הוויתה ומהותה.
אך כיוון שבגוף הפיזי אנו מותנים לחשיבה הישרדותית – חומרית, עלינו לעבור דרך ולימוד על מנת להבין כי הקיום כולו על מהותו, היינו מתוך מימוש קולנו והבאת עצמנו לידי ביטוי בצורה הנפלאה והמדוייקת שאנו מונחים אליה ממש מתוכנו, מתוך קולנו הפנימי המנחנו – קול הנשמה שאנחנו.
ונשאלת השאלה איך נוכל על אף הקושי, ללמוד איך לזהות את הקול הפנימי? להקשיב לו וללכת לאורו? ולאן זה יובילנו?
אם הנכם חשים כי חיים אתם באי הלימה ביניכם לבין חייכם, באי הלימה בין רצונכם ושאיפתכם לבין מציאותכם – התבוננו על כך והכירו בכך.
הגדירו לעצמכם את הפער ואת השוני ואת חוסר ההלימה.
הגדירו ורישמו בכתב "היכן במציאות שלי אני מרגיש שאינני במקומי ומה במקביל הייתי רוצה בעבורי?
מה אני חש? ומה הייתי רוצה לחוש? מה אני רוצה להרגיש כלפי עצמי? ומה אני מרגיש בפועל כלפי עצמי?
האם סביבת חיי מותאמת לי, או שמא אני חי במקום שאינו מקומי? האם מרגיש אני כי יש לי סיבה לקום בבוקר? האם אני מרגיש שאין תכלית לחיי? מה הייתי רוצה שתהיה תכלית חיי?"
הדגישו בהגדרתכם את הפער הקיים (אם קיים) בין הרצוי למצוי והתבוננו על כך.
לאחר מכן היו עם עצמכם בזמן שקט ונסו להקשיב לקול שנובע עמוק מתוככם.
נסו לראות מה הוא בא ללמדכם.
בוודאי שואלים אתם – "איך אדע מהו קולי ומהו הקול החיצוני שנשמע כאילו זה קולי שלי?"
ובכן – ראשית, ניתן לחוש זאת בתחושה פיזית:
"האם הקול מרחיב את ליבי? מעודד אותי? תומך בי? מרגיש לי שזו האמת שלי? שזה מה שאני הכי רוצה להגיד?
או שמא הקול מכווץ את ליבי, מכאיב בביטני, מפחידני, מוציא אותי משלוותי ואני חש כי מתעוררת בי התנגדות כשאני שומע אותו?"
כאשר חשים אתם כיווץ, פחד, חוסר שקט, התנגדות – יש סיכוי רב שזה אינו קולכם הפנימי שלכם.
כאשר חשים אתם רוחב לב, נתמכים, וכמו מדבר הקול מתוך האמת שלכם – יש סיכוי רב שזהו קולכם שלכם.
ומדוע נכתב סיכוי רב ולא באופן מוחלט?
כיוון שמורכבת היא נפש האנוש ולעיתים ישנו משחק במוחכם, המתעתע בכם, ואם אינכם בטוחים בכך אם אכן זהו קולכם או לא, בדקו זאת בבדיקה נוספת – שימו לב מה הרגש העולה בכם לנוכח אותו קול –
האם אהבה או כעס ופחד?
האם רוגע או חוסר שקט?
האם מרגישים אתם כמיהה עצומה לומר את הדברים האלה וחוששים?
האם מרגישים אתם שאם תאמרו דברים אלו פחות יאהבו אתכם?
האם מרגישים אתם כי אם תאמרו את אשר על ליבכם תיפגעו?
כיוון שהקול הפנימי (אצל חלקנו) הושתק, ישנו חשש גדול לפרוץ את הסכר ולומר את דברינו כיוון שההשתקה נעשתה מפחד ולעיתים אנחנו עדיין מתנהלים מתוך אותו פחד.
אמרו לעצמכם כי בטוחים אתם כעת להיות מי שהנכם,
כי בטוחים אתם כעת להשמיע את קולכם ונשמתכם שמורה ובטוחה לאין שיעור.
אינכם יכולים להיפגע יותר כיוון שכאשר תלכו אחרי ליבכם,
אחרי קולכם הפנימי המכוון אתכם אל עבר עצמכם פנימה – תחושו מוגנים מאי פעם מתוך שתחברו לאנרגיית המקור שלכם, למשמעות הפנימית שלכם ותוכלו לחוש מוגנים להביא את קולכם הייחודי,
ללכת לאורו, ולהאיר בכך את חייכם ואת התפתחותכם לעבר מי שהינכם, לעבר עצמיותכם, לעבר מימוש מהות קיומכם והוויתכם.
תהליך זיהוי הקול הפנימי לעתים אינו פשוט עקב אי היכולת להפריד בין הקולות החיצוניים, החיצוניים שהפכו פנימיים והקולות הבאמת פנימיים הייחודיים לנו.
כמו מלאכת מחשבת היא זו – הדורשת רצון עז, התכווננות, אומץ, כנות ותחושת בטחון בדרך בחזרה אל עבר עצמנו, והיא תביאנו בסופו של דבר ליצור את החיבור ואיסוף הידע הנדרש ליצור את עצמנו – עצמיותנו בעצמנו.
כמו כאשר נלך בדרך זו בבטחה ובנחישות נסיר את העשבים השוטים אשר אינם משרתים אותנו ואף מעכבים, ונקטוף בדרך פירות ופרחים המרפאים את חוויתנו, מעוררים את הוויתנו אל עבר עצמה ונשזרים בתוך מהותנו ביופי ובאהבה אינסופית אל עבר חווית עוצמה ושמחה במימוש ההוויה.
היו ברוכים יקירים לאל האחד, בדרככם אל מציאת קולכם הפנימי הייחודי המובילכם אל עבר עצמכם והנמצא איתכם בתוככם לאורך כל הדרך.
תבורכו אנחנו כאן עבורכם
אל אחד אוהבכם.
