יש סיכוי שאותו זה שמספק את צרכינו יכול לכעוס ולמנוע מאיתנו את מה שנזקק לקיומנו.
אז אנחנו לומדים להתנהג ממש כפי המצופה כדי לדאוג להישרדותנו
אין אנו מודעים אם אנחנו אהובים באמת או לא.
רק כאשר אנחנו מתבגרים,
ומתחילים להיות מודעים לאי הנוחות המתקיימת בקירבנו,
ובוחרים לעשות תהליך פנימה בניסיון להבין את פשר האי נוחות.
אנחנו מגלים כי משהו בבסיס קיומנו חסר.
ואותו חסר הינו אבן הייסוד עליה נבנית אישיותנו - מתוך שאהבה היא מהותנו,
וכשאנו חווים כי אנו חסרים אותה בבסיסנו אין באפשרותנו להיות מי שאנחנו,
כמו חסרה אבן יסוד בסיסית ומהותית ביכולתנו להביא אותנו.
וריפוי עצמנו, בניית היסודות מחדש והבנת המהות החסרה,
דוחפת אותנו ליצור את עצמנו בחזרה ולהיזכר במי שאנחנו באמת.
יישות רוחנית נצחית שמהותה אהבה טהורה.
