להפיץ את אורנו

מה הכוונה להיות במלוא הוויתנו ולהפיץ את אורנו?

רבים מאיתנו חווים את עצמנו כמפוצלים, כמו מציגים שני פנים.

צד אחד – כלפי חוץ, צד שמראים כלפי אנשים שאינם קרובים, ואנחנו לא סומכים עליהם שיאהבו אותנו כמו שאנחנו, ומתוך כך אנו מתנהלים בצורה שתראה בסדר לאנשים והם לא יבקרו אותנו ואולי יקבלו אותנו.

וצד שני – שלרוב הוא רק בינינו לבין עצמנו, ואולי גם אנשים שממש קרובים יחשפו לצד הזה. שזה המקום האמיתי והעמוק שלנו, שלגביו אנחנו לא בטוחים האם הוא יתקבל, האם יאהבו אותנו ללא תנאי על כל מי שאנחנו?

החוויה הזו, המפוצלת כביכול, הינה חוויה לא נעימה הטומנת בחובה מאמץ, דריכות, חוסר שקט, בלבול והחזקה של פאסון שמרוקן אותנו אנרגטית.

איזה כיף אם יכולנו פשוט להביא אותנו כפי שאנחנו תמיד, בכל מצב, מול כל אדם. איזו זכות זו עבורנו ואיזה זכות נזכה אחרים, בכך שנהיה אנחנו ונביא אותנו ואת המתנות שלנו לעולם.

אלו מתנות שאנחנו אפילו לא יודעים שהם מתנות כיוון שאולי אף אחד לא אמר לנו כמה אנחנו טובים, מוערכים, רצויים, אהובים ובעלי שיעור קומה.

אנחנו, לרוב, לא מבינים שגם לנו יש כל כך הרבה לתת, והעולם משתוקק לכך. אנחנו לא נזקקים, יש בנו הכל, וההרמוניה קורית כאשר כל אחד מביא את ההוויה שלו כפי שהיא וכולם נתרמים ומזוכים מאורם של כולם.