פעם חשבתי שרק לי הייתה ילדות לא קלה.
פעם חשבתי שרק אני מנסה להראות שאני חזקה ולא פגיעה.
פעם חשבתי שלכולם ממש סבבה…ורק לי יש כל מיני עניינים.
היום אני יודעת שלהרבה מאד אנשים היה לא קל בילדות. היום אני יודעת שכולם מנסים להראות חזקים ולא פגיעים,
מהחשש להיתפס בחולשתם.
היום אני יודעת שלכולם יש כל מיני קשיים ועניינים לא פתורים.
למה אנחנו חוששים לדבר על הקשיים שלנו?
למה אנחנו לא מצליחים להרגיש בסדר עם אי מושלמותנו?
למה בכלל אנחנו שואפים להיות מושלמים?
מה הכוונה בכלל בלהיות מושלמים?
האם יש אפשרות כזו?
ולמה חלק מהדברים נחשבים בסדר וחלק לא?
הידעתם של – 70 אחוז מהאוכלוסיה יש פחד קהל ברמה זו אחרת?
אני חשבתי שרק לי היה…עד שהלכתי לקורס דיבור מול קהל,
והבנתי שאלו הנתונים – 70 אחוז מהאוכלוסיה!
הידעתם שיש לא מעט אנשים שאינם מסתדרים עם מספרים ומילוי טפסים וחוששים לדבר על זה, פן יהיו מושא ללעג וזלזול?
אתם בטח שמעתם על התופעה שגברים בוכים הרבה פחות מנשים…
מין דפוס חברתי כזה שהתפתח, בו חינכו את הגברים להיות חזקים
והם נהפכו למדחיקי רגשות.
אתם בטח מכירים את התופעה שילדים במסגרות חינוכיות עוברים לפעמים חרמות ונידויים ולא מספרים לאף אחד…
כי אחר כך הילדים בכיתה יגלו ויתעללו בהם עוד יותר…
אז הם מעדיפים להדחיק ולהסתיר את הקושי .
אנחנו מנסים להסתיר את הקשיים שלנו, כי אנחנו לא רוצים להיפגע,
אנחנו לא רוצים להראות בחולשתנו .
חיה פצועה וחלשה הינה מושא לטרף, ואנחנו רוצים לשמור על עצמנו.
כולנו מושלמים באי מושלמותנו.
כולנו מיוחדים בייחודיותנו..
וכולנו נרגיש בטוחים לשתף את ליבנו
בידיעה שנקבל תמיכה ואהבה,
בידיעה שדחייה, פגיעה וזלזול אינן באפשרויות של התגובה שמנגד.
כמה נינוחים נוכל להיות אם נאפשר לעצמנו לאהוב אותנו כפי שאנחנו (:
וכמה נינוחים יחושו אלו מסביבנו להיות מי שהם על כל רבדיהם…
אם נאפשר להם את זה.
