אז אנחנו מפתחים מנגנונים מתוכחמים בנפשנו - רק שלא יכאב.
בהיותנו ילדים סף הכאב שיכולנו להכיל היה קטן, כמו הגוף שלנו.
ושכאב לנו - סגרנו.
סגרנו את הרגש. לא יכולנו להכיל.
האחד הסתגר בתוך עצמו ולא שיתף ברגשותיו,
השני יצר כעס גדול בנפשו מתוך התסכול ואי היכולת להכיל,
השלישי דווקא כאב הרבה עד כי ההצפה הכניעה אותו והתנתק,
הרביעי איבד אמון בעולם ובחר להישאר לבד.
בבגרותנו - נשארנו עם אותם דפוסים אשר פיתחנו
והגנו עלינו בעודנו ילדים רכים.
אני בהודיה לאותם דפוסי נפש שפיתחתי, הם עזרו לי בילדותי, הם שמרו עלי, הם נתנו לי כוח,
חשתי בשליטה אל מול העולם הלא מובן .
שמרתי על עצמי.
כשאנחנו גדלים, הדפוסים האלה שהגנו עלינו,
ובעצם נהיו חלק מאיתנו…כבר לא שומרים עלינו יותר.
הם מעכבים אותנו, הם מצמצמים אותנו, הם כובלים אותנו ולא מאפשרים לנו ומונעים מאיתנו, היום, בגופנו הגדול וביכולנו הרגשית כבוגרים -
להביא את עצמנו ,לתת את המתנות שלנו ולחוש את עצמנו במלואנו.
היום אנחנו לא תלויים פיזית ורגשית כפי שהיינו ילדים,
היום נוכל להיות מי שאנחנו ללא חשש.
אנחנו יכולים להביא את העוצמה שלנו ,
איננו תלויים באהבתו של אף אחד –
אלא באהבתנו לעצמנו.
היום גם אם נחוש כאב, צער, עצב, חוסר אונים, תסכול,🙁
נוכל ללמוד איך להתנהל בתוך רגשות אלו,
לצמוח מהם, למנף אותם, להתמיר אותם
ובעיקר להיות פתוחים לחוות כל רגש שמגיע.
גם אהבה, חמלה, עונג, אושר, שמחה והתרגשות 🙂💛.
בהתחלה אולי נוצף ברגש ולא נדע מה לעשות איתו,
אבל זרם הרגשות הינו כמעין מים חיים….
ואט אט נוכל לחוש חיות וחיוניות מתוך היכולת להרגיש
ולהסכים לכל רגש לתת לנו את מתנותיו בצמיחתנו.
נוכל לחוש גם אהבה וגם כאב
גם חמלה וגם צער
ביחד.
במקביל.
ההסכמה להרגיש את עוצמת האהבה שאנחנו במהותנו –
מאפשרת לנו להרגיש כל רגש אחר במלואו מבלי להיטלטל.
האהבה האינסופית הקיימת בתוכנו - מעצם היותנו
הינה עמוד התווך של ישותנו.
