המצפן הפנימי





נסו להיזכר איך זה מרגיש להיות ממש צמאים. היזכרו בהרגשה שאתם ממש מתגעגעים למישהו. הייתה לכם לאחרונה כמיהה עזה להבין משהו? ללמוד משהו? לעשות משהו? התחושות הללו הן הסמן המרכזי והמצפן הפנימי שלנו.





תפקידם לעורר את מודעותנו לצורך שלנו, לרצון העמוק שלנו ולהקשבה פנימית, למען מתן מענה לנו.

זו נקודה משמעותית במסע שלנו.

כמו שהגוף מאותת לנו, אני זקוק למים על ידי צמא' כך ליבנו מבקש לחוות אהבה, כך הנשמה קוראת לנו ומזכירה לנו ומבקשת הגשמה.

ואם אנו משכילים להיות קשובים לאיתותי הלב והנשמה, מתחיל לו אט אט תהליך ההגשמה שלנו – תהליך ביטוי של מי שאנחנו ומימוש ההוייה שלנו.

בשלב זה ייטב אם נעמיק את ההקשבה לקול הקוראנו אלינו מפנים, מתוכנו. הקול המנחה אותנו איך לפעול ואנה לפנות.


עלינו לזכור כי בתוך תהליך ההקשבה וההתעוררות, יכולים להופיע גם קולות שאינם בהכרח הקול שלנו (במיוחד מאנשים שאומרים לנו שהם יודעים מה נכון לנו).

ובזמנים אלו כדאי ונהיה בקשב רב ונדע לעשות את הסינון מה הקול שמקדם אותנו בעבור כמיהתנו ותשוקתנו, ומה הקול שמעכב אותנו ומרחיק אותנו מעצמנו.

בתהליך ההקשבה לקול הפנימי, ובהתעוררות הרוחנית הפנימית, ליבנו ומוחנו פתוחים לרעיונות חדשים מתוך ההבנה כי עלינו להתקדם לשלב הבא במסע שלנו לעבר עצמנו, ומתוך הצמא והכמיהה להתפתחות, הגשמה ומימוש המהות שלנו.

אך למעשה הלמידה היא בתוכנו ומתוכנו, אנחנו רק נזכרים.

ואם רעיון חדש או ידע חדש – מרגיש לנו נכון ובהלימה עם ערכינו, זוהי דרכנו.

אף אדם חיצוני לא יודע את הנכון עבורנו, זו החלטה וידיעה פנימית שלנו. אלו המנסים לומר לכם מה נכון לכם – אינם המורים עבורכם.

הם ירחיקו אתכם מעצמכם.

רובנו חונכנו להקשיב החוצה ,ללמוד מן החוץ, ואנחנו לא כל כך מיומנים לדעת להפריד בין הקולות המדברים אלינו מתוכנו, האם זה הקול שלי? או שמא קול החברה שהפך לשלי?

זו מלאכת מחשבת, הדורשת דיוק והקשבה ערה למתרחש בתוכנו, בגופנו ובליבנו.


"יודעים אתם את הנכון עבורכם,

סימכו על עצמכם.


אל אחד אוהבכם"