כיצד גם במקומות חשוכים ופוגעניים ניתן לראות את הניצוץ האלוהי?

מתוך שאדם נתכסתה תודעתו המקורית ונשכחה ממנו זהותו המקורית האלוהית… מגיע הוא למצבי קיצון מתוך האבדון. כמו אין הוא יודע להבחין כבר מה בהלימה עם עצמיותו המקורית ומה שייך לחלק ההישרדותי ..

ומוצא הוא את עצמו לפתע במקום אשר אינו יודע כיצד הגיע לשם, ומה הובילו למקום שאינו משל מהותו…

ולעיתים מתוך העצב והבילבול והכאב מגלה הוא אט אט כי אין הוא נמצא במקום אליו נשמתו כמהה, ומבין הוא כי חיפש את מזורו במקום הלא נכון…

או אז פונה הוא בתחינה ובבקשה כנה…למען הצלתו מעצמו וחזרתו לעצמות מהותו.

המנעד המתרחש בתוכנו, נע בין טבענו הפיזי – החומרי – ההישרדותי לבין טבענו הנשמתי – המהותי – המקורי – האלוהי.

ובמסע חיינו נזכרים אנו אט אט במי שאנחנו באמת.

יכולים אנו להתבונן על כל מעשה בחמלה ולראות את מניעי הפעולה, אך אל לנו לברך על אותו מעשה ולהללו, כמובן.