נמצא הוא במצוקה כה גדולה, והדבר היחיד שמסוגל הוא לעשות, הינו לדאוג לעצמו ולחווית ההישרדות והקיום שלו. אם ברמה החומרית-פיזית מיידית, ואם ברמה הרגשית הנפשית, נכון לאותו זמן.
ולמה הכוונה?
למשל, אדם הגונב כסף, נמצא בחוויה גדולה של חוסר אונים וחש הוא שהדבר היחידי שמסוגל הוא לעשות זה להפיג את תחושת חוסר האונים המשוועת.
והוא יעשה כל שביכולתו להעביר את התחושה הקשה הזו, לא משנה מה זה ידרוש ממנו.
בחווית איבוד הקיום וחוסר האונים אין האדם מסוגל לראות את זה שלמולו, אלא את עצמו בלבד ואת הצורך הרגעי שלו והחסר מעצורים להפסיק את חוסר האונים,
להפסיק את הסבל, להפסיק את הכאב.
ומתוך כך פועל הוא בעשייה מתפרצת שכל תכליתה היא להפסיק את החוויה הנוראה שהוא חווה.
ולעיתים המשמעות של זה שהוא פוגע באדם אחר באותו זמן, או בעצמו.
נוכל לראות זאת גם בדוגמא של ילדים החווים את הוריהם מזניחים ופוגענים.
מדוע זה קורה?
כאשר ההורה חש מאויים, בחוסר אונים, בחוסר יכולת להתמודד ובחוסר שליטה, הוא יתנהג כלפי הילד בדרך שתשחרר אותו מהחוויה הנוראה (מבחינתו) שהוא חווה כרגע.
ובאותם רגעים לא יוכל לראות ההורה את הילד שלמולו ואת צרכיו שלו,
ומתוך כך יצא כי הילד נפגע, וההורה כמו נלקחה ממנו התחושה ונפשו "נרגעה".
אך כמובן שברובד עמוק יותר,
נפשו של ההורה שפגע בילדו לא נרגעה, ואותו אדם שגנב לא נחלץ מתחושת חוסר האונים הכוללת אלא רק לרגע קט.
חווית המצוקה של האנוש קשורה לשכחה על מי שהוא,
וחווית הפחד הקיומי והפחד למות מנהלת את האנוש כמעט בכל רגע.
ומתוך כך נוכל לראות את האדם כפוגע באחר או בעצמו, אך למעשה המצוקה הרגשית מובילה אותו לעשייה זו, על אף שאולי בראשו יודע כי אין הדבר מיטיב עימו.
למשל אדם האוכל יתר על המידה, או אוכל מזון שאינו מיטיב עם גופו,
הרי יודע הוא כי אין זה טוב עבורו,
אך התחושה הרגשית הרגעית שמעניקה פעולה זו, נותנת הקלה זמנית,
אבל רק זמנית.
ולכן נוכל לראות את האדם מפתח דפוס התמכרות, מתוך זעקה פנימית עמוקה האומרת:
רק שלא ארגיש את תחושת חוסר האונים שוב.
עלינו לראות וללמוד כי אין האדם פועל מתוך רוע מהותי, כי אין האדם רע מנעוריו כלל וכלל
להיפך, הינכם במהותכם אהבה טהורה וטוב שופע.
אלא שמתוך הקושי והרצון להרגיש כמה שיותר מהר טוב- האדם מוצא את עצמו פועל ,עושה ואומר- לא את מה שבאמת היה רוצה לעשות ולומר.
בראש ובראשונה נוכל לראות נקודת מבט אחרת על איך שבני האנוש פועלים בעולם.
ומתוך הבנה זו ליבנו יוכל לחמול על זה הפועל כך, ולעזור לו לראות את המציאות לאשורה.
אין זה אומר כי עלינו לאפשר כל פגיעה שהיא, כמובן.
אבל שינוי נקודת המבט תעזור לנו להבין,
ולאדם הפועל כך - להיות פתוח לאפשרויות נוספות.
מה הדרך לעזור לאדם שכביכול פוגע בעצמו או באחרים?
דרכו של אדם נסללת בעבורו,
ואין אנו יכולים לסלול עבור האדם את הדרך בחזרה להיזכרותו במי שהוא באמת.
זוהי דרכו, זהו מסלולו.
אך על ידי שינוי נקודת המבט על כך, והווית חמלה ואהבה טהורה –
יהדהד תדר זה אל עבר האנוש, ותודעתו תיפתח אט אט, וייזכר מי הוא במהותו, וליבו יתעורר להיות האהבה שהוא.
עלינו רק להיזכר בעצמנו ולהזכיר לאלו שמסביבנו על ידי כך.
מי אנחנו באמת ומי הם באמת.
מהות של אהבה טהורה.
התרועעות עם אנשים בתדר המקדם אתכם יעזור בהיזכרות, בחיבור לעצמי, בחיבור להווית הטוב, בחיבור להווית האחד, ולהווית האהבה האינסופית.
היו קשובים לתדר הנכון לכם, ועיזרו כפי יכולתכם לאלו שבמסביבכם להיזכר במי שהם.
אל אחד אוהבכם!
