ורואה הוא, כמו חיות בטבע, על מי שומרים? מי החזק? ממי צריך להיזהר ואיך לשמור על עצמו.
זהו יצר הישרדותי טבעי שנלמד ונטבע באדם מתחילת חייו
יצר ההישרדות מתבטא ברמה הפיזית כבריחה ממקום המסכן חיים, כהתחבאות בזמן סכנה, וכל פעילות השומרת על הגוף, בזכות יצר זה בעלי החיים ובני האדם שומרים על קיומם הפיזי.
אצל האנוש שלא כמו אצל בעלי החיים,
מופעלת מערכת הגנה הישרדותית גם בנפש,
משמע, כאשר מסיק הילד כי עלול הוא להיות דחוי, לא אהוב, "לא חלק מהחבורה", מורחק או לא מקובל - מסקנותיו תהיינה לסגל לעצמו דפוסים, התנהגויות והבנות בהתאם לכך.
משמע, הוא יהיה כמו ש"כדאי לו להיות" על מנת לשמור על קיומו הנפשי ועל חווית הנוכחות שלו בקרב הקבוצה שאליה הוא משתיך או רוצה להשתייך.
ומתוך כך מפתח הוא תכונות אופי שכמו מעכבות אותו ובולמות אותו מלהיות מי שהוא באמת, או מי שהוא רוצה להיות.
ומתוך כך מקפיד האדם מאד להסתיר את מה שמבין וחווה שזו חולשה, ולהחצין כביכול את מה שנראה כחוזקה,
על מנת לשמור את עצמו חש קיים, נוכח ואהוב,
ועל מנת שלא יזהו חולשתו וירחיקוהו מן המקום בו הוא רוצה להישאר.
ששם הוא לכאורה מרגיש שייך ובטוח.
ולכן ניתן לראות כי האדם נמצא כל הזמן במעין מאבק פנימי החותר לזיהוי מתמיד לגבי מה עליו לעשות ומה לא. איך עליו לפעול ואיך לא- על מנת שיישאר באזור בו הוא מרגיש מוגן מהרחקה ומאי קבלה.
ולמעשה מה שקורה זה, שבני האדם חיים באי שקט פנימי, כיוון שהם מצד אחד כל הזמן בדריכות מתמדת למען יהיו אהובים ולא מורחקים,
ומן הצד האחר במאבק פנימי ובכמיהה פנימית להיות מי שהם באמת.
והרי מה שחושב האדם על כחולשה אינו בהכרח נכון, אלא זוהי מסקנה שלו מתוך חווית ילדותו או חוויה עברית אחרת, מתוכה הסיק מסקנה זו,
ומסקנה זו ניטעה בו ושלחה בו שורשים, וכמו מזדהה האדם לחלוטין עם עמדה ומסקנה זו.
ופועל הוא מתוכה במהלך חייו, ומוצא את עצמו,
חסר כוחות ומתוסכל לאין שיעור.
האנרגיה שלו מתרוקנת מתוך המאמץ האדיר להיות משהו שהוא לא – כדי שיקבלוהו,
ובמקביל מאמץ פנימי אדיר שלא להוציא את עצמו לאור ולהיות מי שהוא.
ומוצא את עצמו האדם למעשה מורחק בלאו הכי...
מורחק מעצמו, מעצמיותו, וגם מן האנשים שרוצה איתם בקשר -
כיוון שאם אין הוא שם את מהותו בחייו,
מרגיש הוא שאיננו הוא בהוויותו וזו חווית ריחוק גדולה.
ריחוק מן המקור שלו, ומתוך כך חי חיים שהם אינם שלו.
ייטב אם יבחן האדם מתוך עיניו הפנימיות ואוזניו הפנימיות וישאל את עצמו -
מי אני? מי אני באמת?
שיענה האדם לעצמו על שאלה זו רק בינו לבין עצמו - כדי שראשית ישמיע זאת לעצמו.
שיענה האדם לעצמו על השאלה -
מה אני באמת רוצה?
מהי מטרת חיי?
וממה אני הכי פוחד שמתוך כך אינני פועל על פי תשובה זו?
ונוכל לראות כי החשש הגדול והעיקרי הינו שלא יאהבו אותו, שלא יקבלו אותו, שיחשבו עליו דברים שאינם חיובים ומתוך יורחק וישאר לבד…
ראו יקרים, בני אל אהובים,
מתוך מקומכם האומר - אינני יכול להיות אני, מתוך החשש שלא אהיה אהוב כפי שאני,
כמו אומרים אתם לעצמכם כי אינכם אוהבים אתכם בעצמכם. וכיוון שחושבים אתם שכפי שאתם אינו מספיק טוב, חושבים אתם גם שאחרים חושבים ככה עליכם.
ואותו שיפוט שחושבים אתם שתקבלו מהסביבה , שופטים אתם את עצמכם קודם על כך.
אימרו לעצמכם בני אל יקרים:
ליבי רך
כמיהתי טהורה
רצוני תם
ומהותי אהבה
זה מי שאתם!
כאשר אתם פועלים בחייכם מתוך תודעה זו ומקרינים אותה בהוויתכם ובהתנהלותכם,
תפיסתכם תשתנה לגבי עצמכם ומתוך כך גם לגבי האחר.
תוכלו להבין ולראות כי כל אשר חווים כשיפוט מבחוץ הינו כי שופטים אתם את עצמכם.
ודעו וזיכרו, כי גם זה השופט אתכם כביכול, למעשה שופט את עצמו, מדבר הוא מתוך חששו הוא שלא יהיה אהוב ומקובל.
ומתוך שתחושו, תיזכרו, ותרגישו
כי ליבכם רך
כמיהתכם טהורה
רצונכם תם
ומהותכם אהבה
כך תחושו אהובים יותר על ידיכם, ועל ידי הבריאה, ועל ידי הסובבים אתכם. וכך גם תוכלו להקרין אהבתכם ואורכם על אלו הזקוקים לכך
ומתוך כך להזכיר להם
שליבם רך
כמיהתם טהורה
רצונם תם
ומהותם אהבה
הינכם אהובים בדיוק כפי שאתם, וכל אשר תירצו ליצור בחייכם, מתוך תודעה זו, הינו בכף ידכם!
היו ברוכים!
אל אחד אוהבכם!
