ניתן לראות כי כאשר אדם נכנס למקום מגננתי בגלל משהו חיצוני הוא מרגיש מחוייב מיד להגן על שלו וכמו לתקוף את של האחר.
משמע 'משהו כרגע מאיים עלי ואני מיד מזדעק להגנתי ותוקף את האחר על מנת שלא לערער את עולמי שלי המוגן והבטוח'.
ונשאלת השאלה, אבל מה אם דעה זו או אחרת אינה נכונה בעיניי או שגויה בעיניי או מקורה בטעות בעיניי?
באשר לכך ניתן לומר שאין שום פסול בכך שדעה זו או אחרת אינה תואמת את דעת האחר, אך כאשר ישנה תגובה תוקפנית ההודפת ומרחיקה דעה אחרת, או מעשה זה או אחר, משמע אותו מעשה או אותה דעה כמו איימו על המרחב של זה השומע, ומגיב הוא בתוקפנות ובהדיפה. זו מקורה של הביקורת .
כמובן, שביכולתנו לומר כי איננו מסכימים לדעה זו או אחרת או שאיננו תומכים במעשה זה או אחר. ושלל הדעות והבחירות הן הן ההוויה פה בכדור הארץ. בו כל אחד מכם לומד את שיעורו ובוחר את בחירותיו בדרכו שלו.
וכמובן שניתן להבחין בין מה שמקדם אתכם לעבר מטרתכם ובין מה שמרחיק אתכם ממטרתכם. וזהו דיון היכול להתנהל במקביל. על מה המטרה ואיך כדאי להשיגה . אך מבחינת הביקורת, מבחינת ההדיפה והתקיפה של דעה, מצב, מעשה או בחירה -זו הינה נובעת מתוך חשש ואיום.
עליכם להבחין בין הבעת דעה שמתמקדת באיך אני רואה את הדברים, לבין ביקורת (הדיפה ותקיפה) שזה מתמקד באיך האחר לא ראוי או לא בסדר.
וכאשר תדייקו בהבדל בין האיכויות הללו. יקל עליכם להתמקד במה שנכון לכם בעבורכם, לבין במה האחר לא בסדר.
בתהליך ההתבוננות הפנימית ובתהליך ההתפתחות ,עלינו להיות ממוקדים בתודעה שלנו, במה שמנהל אותנו ,במה שנכון לנו ובמה שמקדם אותנו. אין אנו צריכים להיות בנוכחות מצב או אדם שאינו בהלימה עם מטרותינו. אך ככל שנפתח לקיחת אחריות גדולה יותר על החיבור שלנו לעצמנו, ונתמקד במטרות שלנו, פחות ופחות נשקיע אנרגיה בלראות את מה שלא בסדר אצל האחר.
כלומר, נציע כי ייטב לבחון בתוכנו, איפה אנחנו איננו נינוחים עם עצמנו? מדוע וכיצד דעת האחר או מעשה האחר מפעילים אצלנו מנגנון של הרחקה, ביקורת, דחייה והדיפה? מדוע זה מעורר בנו אי נוחות היוצרת ריחוק במקום קירבה? בו ברגע שנהיה שלמים ונינוחים עם בחירותינו ,דעותינו ומי שאנחנו – פעולות ומחשבות האחר לא תפעלנה אותנו כך שנחוש דחף להדוף לבקר ולתקוף. אלא נוכל לראות את מקומו שלו שממנו פועל הוא ולקבל זאת. בנחת. כפי שזה. וגם להיות שלמים עם מי שאנחנו על בחירותינו ודעותינו.
לגבי הביקורת העצמית שלנו כלפי עצמנו. הביקורת העצמית של האדם כלפי עצמו נובעת מן המקום האומר : 'אינני אהוב כפי שאני' וכמו רוצה האדם להיות משהו מסוים, בו יהיה הוא בטוח שאוהבים אותו ומקבלים אותו. ומתוך מהלכים שקרו בעברו ובילדותו ובתקופות קודמות, כמו נתקבעו בו חוויות ומתוכן פרשנויות ודעות לגבי איך אני צריך להיות על מנת להיות אהוב. ומפתח האדם לעצמו לעיתים, מנהגים ותכונות שאינן שלו על מנת שיתקבל באהבה ולא ירגיש דחוי.
אך בחוויה שלו חווה האדם עדיין שאינו אהוב, כיוון שמתנהל הוא שלא מתוך עצמו, ומבין הוא בתוכו כי לא אותו אוהבים אלא את החזות שכביכול סיגל לעצמו על מנת להיות אהוב.
ונכנס האדם לבילבול וסיחרור לגבי מי הוא ומה הוא ואין הוא מחובר לעצמו וחווה הוא כאוס גדול בתוכו. ומתוך כך נוצרת גם הביקורת העצמית הפנימית בתוכו. כמו האדם כה התרחק מעצמו ,ואין הוא יודע מי הוא ולאן פניו מועדות.
ומתוך ביקורת פנימית זו, נוצרת גם אותה ביקורת חיצונית כלפי האחר.
איך קשורה הביקורת הפנימית לביקורת החיצונית?
למעשה התהליך מתחיל בביקורת הפנימית שמקורה בביקורת חיצונית על האדם משחר ילדותו. כלומר- נולד ילד וסופג הוא ביקורת על מי שהוא…ועל מנת להרגיש אהוב מסגל הוא לעצמו תכונות והתנהלות ובחירות שהן לא שלו על מנת שירגיש מקובל ואהוב. ומתוך חייו תחת ביקורת ואי קבלה (אם בצד המשפחתי ואם בצד החברתי) מפתח גם הוא הסתכלות ביקורתית והודפת על העולם מתוך מנגנון ההישרדות שלו. מתוך אי ידיעתו את עצמו הודף הוא ותוקף על מנת לשמור על עצמו ועל רעיונותיו ששמרו עליו לכאורה אהוב. ומתוך אי הבהירות לגבי עצמו והמאבק לשמור על התכונות שעל ידיהם ירגיש אהוב, הודף הוא כל דבר שמאיים על כך.
למה לאנשים קשה לקבל מחמאות ? ולחילופין למה לאנשים קשה לפרגן? לתמוך ולתת מחמאות?
באשר לפירגון ומחמאות שזהו הצד השני של המתרס בענין הביקורת. תמיכה, פירגון מחמאות הינן התדר האוהב והרוצה להיטיב והרוצה להתקרב ולקרב לעזור לתמוך ולהיות חלק בחגיגת החיים והאהבה. ורואים אנו כי אכן ישנם אלו המתקשים, עד כדי הודפים, בקבלת מחמאה , ויש גם את אלה הרואים כי דבר מה טוב קורה ומתקשים לתת מחמאה, פירגון ותמיכה בענייין.
לגבי הקושי בלקבל מחמאה או פירגון -
עניין זה מתקשר לענין הביקורת העצמית הפנימית, כלומר, כאשר אדם נמצא בחוסר הבנה שלו את עצמו, ובחוסר ראייית הטוב שבו ועסוק בהלקאה עצמית, פרפקציוניזם, כמו אינו מבין מאין מגיעה המחמאה אליו, ואין הוא מאמין לדברי המחמיא. כיוון שאין הוא רואה את הטוב שלו בעצמו, וחושב שזה המחמיא לו כמו מרחם עליו ואומר לו מילים טובות על מנת שירגיש טוב, ולא מתוך הראייה האמיתית שלו את הטוב והיפה והאיכותי והמבורך שבו. כמו כאשר איננו אוהבים את עצמנו, ואיננו מעריכים את עצמנו ואיננו רואים את הטוב שבנו, לא נוכל לקבל אהבה והערכה מן החוץ. כיוון שאין בנו את המיכל שיכיל זאת ויאפשר לאהבה לחלחל לתוכנו. כמו אטמנו את המיכל הזה מתוך חוויתנו כי איננו ראויים לכך.
ועל מנת שנוכל אט אט לחזור לחוש להיות ראויים ואהובים,כדאי כי נחזור פנימה עמוק עמוק לתוך תוכנו וננסה להיזכר מה אנחנו רוצים באמת? מה כמיהתנו העמוקה? מתחת לכל הקולות שממסכים, מתחת לפחד שלא נהיה אהובים, ומתחת לכל ציפיות האחר מאיתנו. ומתוך כך, יתחיל לקרות תהליך של נביטת הזרע השוכן בתוכנו ולא הושקה זמן רב, אותו זרע יחודיותינו, זרע עצמיותנו- אנו. ומתוך נביטתו ,טיפוחו והשקייתו המתמדת בקבלה, בנוכחות, באהבה בפרגון ובתמיכה, יגדל ויצמח בתוכנו פרח האהבה הטהורה האינסופית שאנחנו. ונוכל לחוש את פריחתו , נוכל לחוש את פריחתנו ולהיות מי שאנחנו. מתוך כך נוכל גם לראות את פוטנציאל זרע יחודיותו של זה שמולנו ולעזור גם לו לאפשר לו לנבוט, לעזור לו גם להשקות , לעודד את הנביטה, הצמיחה ואת התגלות פרח האהבה הטהורה האינסופית שהוא.
וכך נוכל לעזור להפוך את תדר הביקורת הפנימית והחיצונית לתדר הרואה טוב בכל, התומך, האוהב והמאפשר צמיחה ופריחה של כל נשמה לעבר מי שהינה.
ובאשר לאלו המתקשים לתת מחמאה או פירגון -
ראו יקירים,
אלו המתקשים בכך, מתקשים גם לתת זאת לעצמם, ובמקביל גם חוששים שמא אם יתנו יחושו חסרים. וגם זאת נוכל לקבל בחמלה, ולומר כי כאשר האדם יחוש מלא, פורח את פריחתו הייחודית ונמצא מלא מתוכו ואינו חסר, זרם האהבה והפירגון והנתינה יזרום מתוכו ללא היסוס ובאופן טבעי. כך שניתן לומר כי עלינו ,כל נשמה ונשמה בפני עצמה לעשות את המיטב מבחינתה -לראות את הטוב בעצמיותה, ולראות את הטוב באחר.
להתבונן על המציאות האישית והכללית מנקודת מבט גבוהה השואלת:
– מה באתי ללמוד כאן?
– מהי כמיהתי העמוקה האמיתית והגבוהה?
– מי אני?
– לאן מועדות פני?
מברכים אנו אתכם בחיבור כנה ואמיץ לעצמכם. וכי תסללו את דרככם בביטחה ובנחישות אל עבר פריחתכם הייחודית ותפזרו את אבקת האהבה שבתוככם בסביבתכם ומתוך חוווית הפריחה, האהבה והמלאות - יזכרו גם אנשים נוספים בפריחתם הייחודית שלהם ויאפשרו לעצמם לבטאה ולהוותה, וכך הלאה.
אם חווים אתם ביקורת מן החוץ כלפיכם - נישמו וזיכרו מי אתם ומה רצונכם. ויחד עם זאת היו פתוחים לאפשר לדעות נוספות להיות ,ואל נא תחוו איום מכך. היו כנים בליבכם והישארו נאמנים לעצמכם.
אם חווים אתם ביקורת כלפי האחר – נישמו ובידקו מדוע חשים אתם מאויימים? התמקדו במטרתכם והיו שלמים עימה.
אם מתקשים אתם לקבל מחמאה או פירגון או חשים ביקורת על עצמכם – נישמו והתבוננו על הטוב שבכם, הסכימו לקבל אהבה.
אם מתקשים אתם לתת מחמאה או פירגון – נישמו וזיכרו כי אינכם חסרים דבר, וכל היש נמצא בתוככם ואינו כלה. וכי הנתינה והאהבה הנובעת ממכם נמצאת ומתחדשת באופן אינסופי.
הפיצו אהבה בארץ כולה והיו ברוכים בתהליככם חזרה למי שהינכם ובהיזכרותכם במקורכם ובמהות הוויתכם.
אל אחד אוהבכם.
